מניפולציות בשוק הקריפטו והאם רגולציה היא הפיתרון?

וגם מי הרוויח מהמפולת האדירה שהתרחשה בשבת?

תקציר: המאמר עוסק במניפולציות הגוברות בשוק הקריפטו ובאירוע הדרמטי שנודע כ"יום שבת השחור" (11 באוקטובר 2025), שבו צנח שווי השוק במאות מיליארדים בתוך שעות, בעוד סוחר אנונימי גרף רווח של כ־190 מיליון דולר מתזמון מושלם של פוזיציות שורט רגע לפני הודעת טראמפ על מכסים חדשים על סין. האירוע מעורר חשדות למסחר במידע פנים וממחיש כיצד מידע מוקדם או השפעה פוליטית מאפשרים לבעלי כוח להרוויח על חשבון הציבור. הכותבת מציגה תופעה רחבה יותר של זעזועים כלכליים מאז משבר 2008, שבהם צעדי מדיניות מיטיבים עם תאגידים וממשלות ופוגעים באזרחים, דוחפים אותם לחפש אלטרנטיבות דוגמת קריפטו – שבפועל עלולות להגביר ריכוזיות ולפגוע בפרטיות. רגולציה מחמירה אמנם עשויה להגן על המשקיעים, אך עלולה גם לשלול את עקרונות החופש והביזור של עולם הקריפטו. לכן, נדרש איזון זהיר – יש להילחם בנוכלים ובמניפולציות מבלי לוותר על העצמאות הפיננסית והביזור שמהווים את לבו של המטבע הדיגיטלי. המאמר המלא:

אם גם אתם עקבתם בהלם אחר אירועי, מה שמכונה, יום שבת השחור” בשוק הקריפטו, אתם לא לבד. ביום שבת, 11 באוקטובר 2025, שווי שוק המטבעות הדיגיטליים צנח במאות מיליארדי דולרים בתוך שעות ספורות. הביטקוין צנח בעשרות אחוזים (עד מתחת לרמת $20,000), אית׳ריום צנח לכיוון $3,700, ומטבעות רבים אחרים איבדו קרוב ל-20% מערכם. מה שהדהים במיוחד הוא שמישהו, איפשהו, היה מוכן מראש להתרסקות הזאת, ואף הרוויח ממנה כ־190 מיליון דולר ביום אחד. אותו סוחר אלמוני פתח פוזיציות Short ענקיות על ביטקוין ועל את’ריום כשעה קלה בלבד לפני שמועה דרמטית שטלטלה את השווקים. השמועה הזו הייתה פוסט מפתיע של דונלד טראמפ ברשת החברתית שלו (Truth Social) ב-10 באוקטובר, שבו איים על הטלת מכס של 100% על יבוא מסין. הפוסט של טראמפ, שבדיעבד התברר כזרז העיקרי למפולת, פורסם בשעה 20:50 GMT.

דקה לפני כן, הסוחר המדובר כבר הגיע למקסימום ההימור שלו נגד שוק הקריפטו. וכאילו על פי תסריט כתוב מראש, שנייה אחרי שטראמפ הכריז על איום המכסים, השווקים צנחו בבהלה – בדיוק כפי שהסוחר חזה. בתוך כחצי שעה נוספת הוא החל לסגור את פוזיציות השורט שלו, וקבע לעצמו יום רווחי במיוחד. התזמון היה כל-כך מושלם, שקשה שלא לתהות: מה בדיוק הוא ידע מראש, ומי נתן לו את המידע הזה? מדובר ברגע שכמה פרשנים כינו פשע חוקי, ז״א מעשה שבהקשר של שוק ההון המסורתי היה נחשב למסחר במידע פנים (דבר לא חוקי בעליל), אבל בקריפטו, שמוגדר אחרת, ייתכן שמבחינה טכנית, לא היתה הפרה של שום חוק. כך או כך, עבור רוב המשקיעים האחרים יום כזה היה אסון פיננסי, בעוד גורם בודד גרף הון עתק הודות לתזמון מחשיד להפליא.

אבל האירוע הדרמטי הזה בקריפטו הוא רק חלק מתמונה רחבה יותר. זו לא הפעם הראשונה שבה מישהו נראה כמי שמקדים את השוק בעזרת מידע פנימי או מניפולציה. הנה תזכורת לעוד כמה אירועים:

• עסקת הענק על AMD: ימים ספורים לפני שהוכרז על שיתוף פעולה אסטרטגי בין ענקית השבבים AMD לבין חברת הבינה המלאכותית OpenAI (שבמסגרתו OpenAI תקבל עד 10% ממניות AMD), היה מישהו שקנה אופציות CALL על מניית AMD בסכום עצום של כ-6 מיליון דולר. זו הייתה רכישה חריגה ביותר, שעליה דווח בזמן אמת ככל הנראה רק ככל nota bene. והנה, בתוך יומיים בלבד יצאה ההודעה הרשמית על העסקה – ומניית AMD זינקה בלמעלה מ-30%. אותו “לווייתן” אנונימי שהימר מראש על המהלך גרף רווח משוער של כ-300% על האופציות שלו (כלומר, הפך ~6 מיליון ל-18 מיליון דולר) כמעט בן לילה. קשה לא לחשוד שאותו גורם ידע משהו מקדים על העסקה המתקרבת.

• הימורים על פרס נובל לשלום: אפילו בעולם מעט שונה כמו שוק ההימורים הדיגיטלי, ראינו תופעה דומה. שעות ספורות לפני שהוכרז (ב-6 באוקטובר 2025) על זוכת פרס נובל לשלום, זינקו לפתע הסיכויים של מועמדת מסוימת, מריה קורינה מצ’דו מוונצואלה, בפלטפורמת הניבוי Polymarket. שלושה משתמשים אלמוניים הימרו שם בעשרות אלפי דולרים על זכייתה, וגרמו לסיכוייה לנסוק מכ-3% ל-70% עוד לפני ההודעה הרשמית. ואכן, מצ’דו הוכרזה כזוכה, והמהמרים הגאונים גרפו רווח משולב של כ-$90,000. כעת רשויות בנורבגיה חוקרות חשד להדלפת מידע פנימי מהוועדה שבוחרת את הזוכים, מכיוון שקשה לראות בכך צירוף מקרים תמים.

המכנה המשותף ברור: גורמים בעלי ידע מקדים או יכולת השפעה מנצלים את היתרון שלהם כדי לגרוף רווחים קלים על חשבון הציבור הרחב. בין אם זה בשוק הקריפטו הלא מפוקח, בבורסות המסורתיות, או אפילו בשווקי ניבוי של אירועים גלובליים עושה רושם שמידע פנים ודליפות הפכו לתופעה נפוצה. עבור המשקיע הקטן, זו תזכורת כואבת לכך שהקלפים לא תמיד מחולקים באופן הוגן.

אותה תבנית חוזרת מאז משבר 2008

לדעתִי, נראה שעוד נכונו לנו לא מעט מהלכים כאלה בעתיד הקרוב. ואם אני קוראת נכון את המפה, נדמה שמדובר בתופעות שמטרתן (או לפחות תוצאתן) היא עיצוב וכיוון ההתנהגות של האזרחים בכיוון הרצוי למקבלי ההחלטות.

בתור מקרו כלכלנית אני מתקשה להתעלם מתבנית שחוזרת על עצמה מאז משבר 2008. למה הכוונה? אני אסביר.

זעזועים כלכליים רחבי-היקף נענים פעם אחר פעם בכלים שספרי הכלכלה עצמם מזהירים מפניהם ולעיתים באופן שמיטיב עם גורמי כוח על חשבון הציבור.

לדוגמה, המלחמה באוקראינה שפרצה ב-2022 גרמה למחסור עולמי במזון ובדשנים ולעלייה חדה במחירים (אינפלציה גלובלית שמקורה בזעזוע להיצע). איך הגיבו לכך קובעי המדיניות? הבנקים המרכזיים ברחבי העולם בחרו דווקא להעלות ריבית בצורה אגרסיבית. העלאת ריבית היא צעד שנלמד בספרי הכלכלה הקלאסיים באמצעי שמטפל בעיקר בעודף ביקוש אבל לא פותר בעיות שנוצרו בצד ההיצע. העלאות הריבית הללו ציננו את הביקושים והקשו על לווים, כלומר, הקטינו את הצריכה הפרטית, אבל כמובן שלא יכלו לייצר חיטה באוקראינה או גז ברוסיה. התוצאה? האינפלציה האמיתית (ממחסור ההיצע) המשיכה להשתולל זמן-מה, ובמקביל עלויות המחיה עלו בגלל הריבית, והצמיחה נפגעה. ערכם הריאלי של המטבעות הפיאטיים נשחק, והאזרח הקטן הרגיש את הכיס מתכווץ משני הכיוונים. במצב כזה, אנשים חיפשו אלטרנטיבות כדי להגן על ערך הכסף שלהם והפכו להיות נואשים מספיק כדי להסכים לקבל פתרונות חדשים.

בדיוק בנקודה הזו נכנסו לתמונה מטבעות דיגיטליים למיניהם, שרבים מהם מונפקים על-ידי גופים פרטיים. הם שווקו כפתרון לשימור היציבות והערך של הכסף (למשל, מטבעות יציבים הצמודים לדולר), ובאמת רבים מהציבור הביעו נכונות לאמץ אותם כתחליף לחיסכון במטבעות פיאט רגילים (שקלים, בלירות או אפילו בדולרים בבנק). אבל בפועל, המכשירים הפיננסיים החדשים הללו מעניקים למדינות ולתאגידים פרטיים גישה חסרת תקדים למידע אישי ולנתוני הצריכה שלנו.

קחו למשל את Tether (המנפיקה את המטבע USDT), חברה פרטית הרשומה באל-סלבדור. אנשים מחזיקים USDT כאילו הוא “דולר דיגיטלי” יציב מחוץ להישג ידם של הבנקים המסורתיים. אבל האם החברה הזו כפופה לחוקי הגנת הפרטיות האמריקאיים או האירופיים? לא בהכרח. אם מחר איזה רגולטור בארה״ב ידרוש נתוני משתמשים מ-Tether, יש סיכוי טוב שהחברה תשתף פעולה והמשמעות היא שכל העסקאות שחשבנו שאינן שקופות לרשויות, עלולות להיות חשופות לחלוטין. במילים אחרות, הציבור הרחב נדחק למערכת פיננסית אלטרנטיבית כביכול, אך גם בה לאזרח הפשוט יש פחות ופחות שליטה על הכסף שלו ועל פרטיותו.

רגולציה הפתרון או הבעיה?

וכאן אנו חוזרים לשוק הקריפטו ולמניפולציות שגרמו למפולת האדירה ביום שבת.

אירועים דרמטיים כאלה עלולים לייצר לחץ ציבורי כבד להגברת הרגולציה בשוק המטבעות הדיגיטליים. אחרי שכל כך הרבה משקיעים הפסידו כסף באותו יום כאוטי, הקריאות ל“עשו משהו, הגנו עלינו!” נשמעות מכל עבר. ניתן בהחלט להבין את הרצון להגנה, שהרי אף אחד לא רוצה להיות הקורבן הבא של מניפולציה או “מידע פנים” בקריפטו. רגולטורים ופוליטיקאים כבר מנצלים הזדמנויות כאלה לקרוא להדק את הפיקוח על התחום, בשם “הגנה על המשקיעים”.

אבל כאן טמון פרדוקס גדול. אותן דרישות לרגולציה הדוקה יותר עלולות לפגוע בתכונה המרכזית שמבדילה את שוק הקריפטו מהמערכת הבנקאית המסורתית, הביזור. אם כולנו נדרוש שכל בורסה, כל מטבע וכל ארנק יהיו מפוקחים כמו בנק, בסופו של דבר נקבל שוק קריפטו שריכוזי כמעט כמו המערכת הפיננסית שברחנו ממנה. למעשה, בשם ההגנה על המשתמש, אנו עלולים למסור לידיהם של מוסדות מרכזיים (מדינות או תאגידים גדולים) את המפתחות לממלכת הקריפטו, ולוותר על החופש והפרטיות הגלומים בה. במקום עולם פיננסי מבוזר שבו לכל אחד יש שליטה אמיתית על נכסיו הדיגיטליים, נחזור לעולם ריכוזי שבו אישורים, הגבלות וגורמי ביניים מנהלים את העניינים. זו אולי לא כוונת המשורר המיידית כשמדברים על רגולציה, אבל זה בהחלט עלול להיות התוצר הלא צפוי שלה.

חשוב לי להבהיר: רגולציה כשלעצמה היא לא דבר רע בהכרח. שווקים זקוקים לכללי משחק כדי למנוע רמאויות גלויות וכדי להגן על חסרי הישע. השאלה היא מהו המינון הנכון של רגולציה, ומי שולט בה. במקרה של הקריפטו, יש חשד שהאירועים הקיצוניים מקריסות בזק ועד עסקאות חשודות, בסופו של דבר דוחפים את המשתמשים בעצמם לדרוש את ההתערבות הזאת. וכשזה בא “מלמטה” , כלומר מהעם, כשכולנו צועקים “די, תעשו סדר בבלאגן!” הרבה יותר קל לרגולטורים ולבעלי עניין להיכנס ולעצב את התחום לפי ראות עיניהם, ללא התנגדות משמעותית. אחרי הכל, אנחנו ביקשנו את זה…

מחשבות לסיום

יכול להיות שכל התזה הזו נשמעת לכם קצת קונספירטיבית. יכול להיות שאני טועה לגמרי לגבי המניעים מאחורי האירועים האלה. לפעמים, כאוס הוא פשוט כאוס, ותאוות בצע הייתה ותמיד תהיה חלק מהמשחק.

אבל קשה שלא לשים לב לאופן שבו אירועים כלכליים גלובליים משמשים שוב ושוב ככלי לעיצוב תודעה והתנהגות ציבורית. משבר רודף משבר, ותגובות המדיניות לעיתים קרובות מרחיבות את שליטת הממשל או השוק המרכזי על חיינו הפיננסיים. האם זה במקרה, או שיש כאן יד מכוונת ואסטרטגיה מחושבת? ימים יגידו אם האירועים שראינו בקריפטו ומחוצה לו, הם בסך הכל רצף צירופי מקרים מדהימים, או חלק מתמונה גדולה ומתוכננת יותר. בינתיים, מה שבטוח הוא שאנחנו צריכים להישאר ערניים.

השילוב של מניפולציות שוק ועיסקאות המבוססות על מידע פנים הוא רעיל לאמון הציבור.

אסור לתת לכעס ולפחד לגרום לנו לוותר בקלות על החופש והביזור שעמלו עבורם כל כך הרבה חלוצים בתחום הקריפטו. יתכן שהפתרון טמון באיזון עדין: גם להיאבק בנוכלים ובמי שמשתמשים במידע פנים – אך גם לשמור על עקרונות השוק החופשי והמבוזר. רק כך נוכל לקוות לשוק הוגן וגם חופשי באמת.